יורם קפלן

תאריך 29/04/2005

דומה שכלי ההתמודדות החזק והמשמעותי ביותר אצל נהר הוא אהבה. אהבת החיים. אהבה כסוג של יצירה וככוח שמניע יצירה. מן השירים נובעת גם תחושה שנהר אולי אף רואה עצמו כשליח המבקש להפיץ בין הבריות את אהבת החיים.

הערב שוב הלמה הרוח בחלונות הגדולים של ביתי,עד שכמעט ניתקו ממקומם.
רוח נואשת, צווחת, נכנסת מבעד לכל סדק ,מכריזה "אני כאן" , ומאיימת לסחוף אותי איתה.
ומנגד-ספר המילים מאלבומו של נהר שניר מונח כעת על השולחן לפניי ,בזמן שאת החדר ממלאות (תרתי משמע) מילים חמות. מילים של אהבה.

הכל מתחיל בעצם, בשם: "נהר" (שנכתב בחולם חסר). מיריק שניר, אמו של נהר-מבארת: "נהר - אור, זהר, זיו, לובן, זרימה, תבונה. ועל פי המילון: הנהיר - האיר, הכניס אור וזהר. הנהיר - הבהיר, הסביר, עשה שיהיה נהיר. הנהיר - גרם שינהרו, שיזרמו המונים."

לאתר הבית של נהר שניר הגעתי בעקבות קישור שהשאיר מיודענו הר ערנב, לפני כמה חודשים בבלוג שלו. שם באתר ראיתי לראשונה את הטקסט הבא (הלקוח מאחד השירים):

"רציתי רק לטעום תפוח
אז יצרתי לי
עץ
לא מושלם כמו זה שאלוהים ברא
אבל תחליף די מוצלח
שירה"

נלפעמים משורר יכול לכתוב, בלי להתכוון לכך כלל, דברים שייגעו בדיוק בנקודות הכי רגישות שלנו.
כאן עשה לי זאת נהר בפעם הראשונה, ודי היה בכך כד שאסחף לתוך עולמו ולתוך שיריו.

והר שניר נולד בקיבוץ נווה איתן שבעמק בית שאן לפני 27 שנים, בן למיריק שניר (סופרת ילדים ידועה) וישראל , "ילד סנדביץ'" בין תשעה אחים ואחיות. כשהיה בן 10 נסעו נהר ומשפחתו בשליחות לארה"ב, בעקבות העבודה של אבא, והתיישבו במקום פסטורלי בדרום ג'ורג'יה.

"כל חיי הקצרים אהבתי אומנות" כתב נהר בחוברת הדיסק.
"ציירתי,פיסלתי,ניגנתי,חלמתי. בגיל 11 עברתי פגיעת ראש בתאונת דרכים קטלנית. מאותו יום נוספו עוד תחומים לעיסוקי באמנות: אמנות החיים אמנות ההישרדות, אמנות הקבלה והנתינה ואמנות הכתיבה. אני לומד אותן צעד אחרי צעד, בקצב ההודי העתיק שלי . עולמי העכשווי מורכב רובו ככולו מצורות לשוניות ורוחניות, איני רוצה להפוך אותן למשהו אחר אלא לציירן על הדף כטבען. כך אני צולל ומעמיק אל תוך חיי בעזרת השירה ".

התקופה שאחרי התאונה הייתה תקופה של בניה מחודשת של יכולותיו של נהר, החל מהרמה הבסיסית ביותר ועד למיומנויות מורכבות יחסית כמו קריאה כתיבה ודיבור. כעבור זמן, כשהיה מסוגל לחזור ולכתוב, הוא החל לכתוב יומן . תחילה-בקשיים רבים ותוך דחיפה מתמדת של אימו-מיריק (מתוך הבנתה שזהו חלק חיוני ורב ערך בתהליך השיקום שלו) ובהמשך זה זרם בשטף. עד מהרה הפכה הכתיבה ביומן לחלק משמעותי מחייו של נהר. ביומן זה גם נבטו לתדהמת כל הנוגעים בדבר שיריו הראשונים:
אלו שירים ללא סימני פיסוק, הכתובים בשפה כמעט יומיומית. "אין כאן צורות קלאסיות" , כותבת המשוררת מאיה בז'רנו בהתייחסה לשירי ספרו השני של נהר-"בשקט אפתח" (הארץ- 16 ביולי 2003).

"אין חריזה, אין שמץ של משחקי אירוניה או וירטואוזיות לשונית האמצעי העיקרי הוא הדיבור הישיר בקול אינטימי לוחש". שירתו של נהר חפה גם מכל זכר לציניות או מרירות ויצרה אצלי אולי יותר מכל-תחושה של אמון וכנות.
שירים רבים של נהר פונים אל דמות אישה - מושא תקוותו כיום למציאת בת זוג ותאומת נפש, שעמה יוכל לחלוק את חייו.
גם אם יש בחלקם לא מעט כאב, הרי שלא מצאתי בשירים של נהר ייאוש או תחושת רחמים עצמיים. להפך. הוא מתגלה כמשורר ש"מביט לחיים בעיניים". כאדם שמתמודד עם אמת כפי שהיא,חי אותה ומתאר בפשטות ובצורה ישירה מה הוא מרגיש, וכל מה שנותר הוא פשוט להאמין לו.
דומה שכלי ההתמודדות החזק והמשמעותי ביותר אצל נהר הוא אהבה. אהבת החיים. אהבה כסוג של יצירה וככוח שמניע יצירה. מן השירים נובעת גם תחושה שנהר אולי אף רואה עצמו כשליח המבקש להפיץ בין הבריות את אהבת החיים; " זאת המלחמה האישית שלי" הוא אומר - "לא נגד העולם, אלא נגד החושך. בשיר-אני קורא לאור".
האלבום "אוויר" הוא למעשה הקלטה של הופעה משיריו המולחנים של נהר, חלקם לקוחים משני הספרים שהוציא עד כה ("כתום" ו-"בשקט אפתח") וחלקם חדשים.
אחד עשר מהשירים בדיסק-הולחנו,עובדו ובוצעו ע"י שלמה גרוניך. שניים נוספים ע"י מתן מורג, ואחד-ע"י יוני רכטר. שיר נוסף "אתה הבוכה את הגשם" הולחן ע"י רמי גורן, מבוצע על ידי נדר שניר, ומוקדש לשאול שניר ז"ל.
קיים קושי לא מבוטל בהלחנה של שירים שלא נועדו מראש להיות מולחנים. בהכללה ניתן אולי לומר שלחן טוב נותן לשיר מה שתפאורה,תאורה,ואיפור נותנים למחזה .הוא מספק זירה נוספת שבה יכולים הדמיון והרגש שלנו לברוא עולמות חדשים, ומעניק לחוויה הרגשית שלנו מימד נוסף.הלחנים והעיבודים של שלמה גרוניך –כמו גם השירה האמוציונלית שלו אכן עושים שרות טוב לשירים, מבליטים את יופיים,כך גם לגבי היוצרים והמבצעים האחרים המשתתפים כאן.
עם כל זאת - השיר המרגש ביותר באלבום (לטעמי לפחות) הוא דווקא היחיד בו שאינו מושר ממש. את השיר- "אשת לבי" שמו , קורא נהר עצמו כשהוא מלווה בנגינת פסנתר ומפוחית של מיכל ושלמה גרוניך. זהו בעצם מכתב אהבה שכתב נהר לאהובה נכספת,שאולי בדיוק עכשיו, בלי שתדע היא עושה את דרכה אל אותה נקודה בחיים בה יצטלבו דרכיה עם אלה של נהר. ואולי האהובה הזו שייכת לזמן אחר או מקום אחר? או שצריך "ליצור אותך מראשית, - מעפר ואפר" כדברי השיר? בדבר אחד אין לנהר ספק. היא קיימת! קיימת "אי שם בים האפשרויות והספק, אשר יום אחד יהפוך לים האמון החיים והאהבה"
"שירה",מוסיף וכותב נהר בחוברת המצורפת לאלבום, "מאפשרת לי לשיר את הדברים אותם אני רוצה לצעוק אל העולם,על העולם,בגלל העולם. לצייר את מה שאני רוצה למחוק בצבעים של מלחמה או אש, או את מה שאני מבקש לברוא בכחול ובירוק עד. זאת המלחמה האישית שלי לא נגד העולם, אלא נגד החושך בשיר-אני קורא לאור".

אומר ללא היסוס,שנהר הוא אחד הגילויים המלהיבים ביותר בהם נתקלתי השנה. לא רק בזכות האלבום הזה, אלא בזכות העוצמות שמייצרת הפשטות והכנות שלו. אלו שירים שנמצאים כאן כדי לחמם את הלב- לכם שיושבים עכשיו לבד בבית קר שרוח קשה מטלטלת אותו. זהו סוג של יצירה שכוחה עצום והיא כאן כדי להישאר.