אבי בוחבוט

נהר שניר, יש שיגידו, הוא סיפור עצוב. בגיל מאוד צעיר, נפצע נהר אנושות בתאונת דרכים קטלנית, שהותירה אותו במצב של נכות עם פגיעת ראש מאוד קשה. כבר יותר מחצי שנה שאני מתכנן לכתוב על נהר שניר. לא יודע למה, אבל יצא שדחיתי את זה ודחיתי את זה. והיום, שוב, יצא לי להקשיב לכמה שירים שלו. כלומר, לשירים שהוא כתב. וככה, כל פעם מחדש, הם פשוט מקסימים אותי. אין לי מילים אחרות.

כחלק מתהליך השיקום שלו, מתהליך הבניה מחדש, התחיל נהר לכתוב שירים. דבר הוליד דבר, ונהר הוציא שני ספרי שירה פרי עטו, "כתום" ו-"בשקט אפתח", מתוכם הלחין שלמה גרוניך קובץ שירים שיצאו במסגרת "דיסק אוויר". את גרוניך אני כבר באמת מאוד אוהב. באמת-באמת. והשילוב של כישורי ההלחנה העילאיים שלו, עם הטקסטים הרגישים והיפים של נהר שניר, הוא מושלם. לא פחות.

אני מעדיף שלא להשתפך יתר על המידה, למרות, שאיכשהו, אני מרגיש שאני עושה עוול לנהר שניר כשאני כותב עליו, ככה, על קצה המזלג. כבר הרבה זמן אני חושב מה ואיך לכתוב עליו, ובגלל שאני מרגיש שזה הולך לברוח לי, אני אסתפק הפעם בהמלצה מצומצמת. השיר המועדף עלי, מהז'רגון של שניר, הוא שיר הנושא של האלבום, "אוויר". טקסט פשוט ויפה, וביצוע מרעיד של גרוניך. פשוט תקשיבו.